אמא, הבטחת לנו עוף לשבת, יא חתיכת שקרנית

מה זה עוני

למרות שפופולרית נהוג להגדיר "עני" אדם שאין לו צרכי מחייה בסיסיים (אבסולוטית) או שיש לו משמעותית פחות נכסים ממה שיש לסביבתו (יחסית), אני מבקש להתייחס לביטוי עוני במובן הרבה יותר רחב מאשר "יש או אין". בעיניי עוני זו מנטאליות, שאחת הנגזרות שלה זה שאין לאדם את הכלים על מנת לספק לעצמו כדי צרכו. זה משהו אינטרינסי, מובנה בבפנוכו של האדם. האדם מביא את זה מתוכו אל חייו. שוב – לא מדובר בעיניי בכמות של כסף, אלא במנטאליות. ויקיפדיה מספרת, תחת הערך "עוני" שגישת 'תרבות העוני', שפותחה בשנות ה-60 בארצות הברית, בעיקר על ידי הסוציולוג אוסקר לואיס, טוענת כי העניים פיתחו לעצמם תרבות ייחודית, המבדילה אותם מהחברה הסובבת אותם. לפי גישה זו, התרבות של העניים נוצרת עקב הסתגלות לתנאי החיים המיוחדים בהם הם נתונים ולתנאים של מחסור. תרבות זו כוללת, בין השאר, מאפיינים של בטלה ועצלות, של מערכת משפחתית לא נורמטיבית המאופיינת בריבוי לידות מחוץ לנישואין, הסתמכות יתר על מערכת הרווחה ופעילות עבריינית גבוהה. אני חושב שעצלנות לא רלוונטית לעניין, ובוודאי שאני מכיר לא מעט אנשים עניים, לשיטתי, שהם האחרונים שאפשר לקרוא להם עצלנים. אבל הם עדיין עניים. אפילו הגמרא, שעבור חלק מאיתנו נחשבת מקור לאמיתות בלתי ניתנות לערעור, טוענת שהעוני הוא משהו שהולך אחר העני ("בתר עניא אזלא עניותא") ולא להפך.

עוני נתפס בציבור בתור מצב "סוציו-אקונומי", ואני טוען שזהו מצב "פסיכו-סוציו-אקונומי", שיש לו מקורות נפשיים ותפיסתיים מהם הוא ניזון, לא פחות מההקשרים הסביבתיים והכלכליים של האדם. זהו ללא ספק מעגל שמזין את עצמו, ואם לא פורצים אותו, לעולם הוא יגדל ויתגבר: אדם עם מנטאליות של עני שמשתייך לתרבות עוני שמייצרת אנשים עניים וחוזר חלילה. ארחיק ואומר, שכמו אמונה דתית, עוני הוא הפרעה נפשית, שעלולה להיות מדבקת. שוב, אדגיש, אני לא מדבר על אותו אדם שאין לו מה לאכול, אלא על אותו אדם שמחזיק במנטאליות ענייה. התחבטתי ארוכות איך להגדיר עוני, וכתבתי על זה כאן בעבר, והגעתי למסקנה שההגדרה שלי לאדם עני הוא אדם שכגישת חיים לווה מהעתיד שלו עבור הווה. אנשים שדואגים להיום, לרגע, על חשבון העתיד שלהם הם אנשים שפוגעים בעתידם, ומביאים את עצמם לחיים בתוך מערבולת של "חיים כאן ועכשיו". אלה אנשים חסרי עתיד, כי הם נוגסים ממנו בעצמם, ולא בניגוד להתבכיינות הפופוליסטית, בגלל שהחברה, הממשלה, העסקים הגדולים, האלוהים, המזל או אלה שיש להם מנטאליות עשירה דפקו אותם. אלה אנשים דפוקים בהגדרה, כי זה משהו שנובע מבפנים. אנשים עניים, גם כאלה שיש להם ממון רב, נוגסים בבורות בעתידם על מנת לספק להיום, דבר שבא לידי ביטוי בהרבה היבטים. הנה כמה מהם:

  • אנשים שמוותרים על חינוך (פורמלי או לא פורמלי) כדי לעבוד, בין אם מדובר בעבודה במכולת של אבא או בין אם מדובר על השתעבדות לתפקיד הנוכחי בחברת ההיי-טק.
  • אנשים שלא מייצרים לעצמם חלופות ליום גשום, בין אם מדובר על חלופות תעסוקה מבעוד מועד ("אני כבר 35 שנה עובד במפעל הזה") או מבטחים את עצמם כנגד נזקים אפשריים (יהיה בסדר).
  • אנשים שלא מייצרים לעצמם אפיק חסכון כלשהו, שולי ומגוחך ככל שיהיה, כי כסף קיים הוא כסף שנועד לצריכה.
  • אנשים שחיים מעל רמת החיים שהם יכולים להרשות לעצמם, בגלל כל מיני תירוצים מגוחכים כמו השוואת רמת חייהם לסביבה, לשאיפות או לציפיות שפיתחו.
  • אנשים שחיים במסגרת של הלוואה ומפילים את עצמם לבורות עמוקים, כגון לקיחת הלוואה על חשבון הפנסיה או החזר הלוואות קיימות על ידי הלוואות יקרות יותר.

האנשים האלה הולכים למקום הנוח של האשמת הסביבה, המצב או אלה שלא עניים במצבם, ולא מבינים שיש להם משהו דפוק בראש, הפרעה כזו, שגורמת להם להתנהג כך. בגלל שהסביבה אשמה במצבם, אליבא דמשנתם, אז הסביבה והחברה גם אחראית על מתן פתרון למצב שלהם. וכך, העניים מתבוססים בעניים, מפנים אצבע מאשימה אל האחר, פונה אל האחר בבקשה (או דרישה) לתיקון המצב, ולעת ערב חוזרים אל אותו מקום שאומר "רק עוד יום אחד, מחר יהיה בסדר". אבל אין לך מחר, טיפשון, כי היום לקחת ממנו עוד קצת. הנה משהו שמביא לי את הסעיף: "אתה תמיד תחיה יותר מרמת ההכנסה שלך". לא, אני לא, כי אני לא עני. "בשביל בר המצוה של הקטנה אני אקח הלוואה, ואני מקווה שלא אכנס למינוס". כן, תאכלי מהעתיד שלכם בשביל מסיבה. "האמת, אני כועס על הבנקים, כי הם נתנו לי קרדיט. הם היו צריכים לעצור אותי קודם ולאפשר לי להוציא רק את סכום ההכנסה החודשית שלי". לא, האחריות היא שלך, לא של מי שמציע לך לקפוץ מעבר לצוק.

כשאני כותב "דפוקים" אני מתייחס לכך שהמנטאליות שלהם לא מאפשרת להם לפרוץ לבדם את גבולות המחשבה הקיימת ולצאת לחופשי ממנה. זו תבנית שמשותפת לעוד מספר לא מבוטל של קבוצות באוכלוסיה, שסובלות ממנטאליות קורבנית, דפוקה, כזו שלא מאפשרת לאדם להמריא מעבר לגבולות הקבעון המחשבתי שלו. דוגמאות נוספות לקבוצות של אנשים כאלה:

  • אסירים מנטאלית, כאלה שלא משנה היכן ובאיזה מצב הם נמצאים, הם מרגישים כלואים (בדרך כלל אלה אנשים שמתייחסים אל "חופשה" כאל "חופש").
  • נשים מוכות, שלא משנה עם איזה שותף לחיים הן תחיינה, עדיין יחזיקו במנטאליות הזו.
  • אנשים עם דכאון קליני, שלא יכולים לראות את החיובי בחיים ומאבדים מן הסתם את הטעם בהם.
  • אנשים עם מנטאליות קורבנית, שבכל מצב בו הם נמצאים רואים את הקונספירציות שנרקמות נגדם, צריכים לרצות את הסביבה באופן תמידי וחיים רק על מנת "לצאת בסדר".
  • חלק לא מבוטל מקהילת הנשים הערביות שהמגזר שלהן נוהג ברצח ואלימות בתרוץ של "כבוד המשפחה" ולא מוציאות את עצמן מאותה הקהילה שמנסה להרוג אותם.
עוני הוא משהו שלא קורה, אלא נגרם

עוני הוא משהו שלא קורה, אלא נגרם

האבסורד הוא, שגם אם אתם לא מסכימים עם ההגדרה שלי לעוני, ההגדרה הישראלית היא מגוחכת: בישראל קו העוני מוגדר כ-50% מההכנסה הפנויה החציונית, למשפחה. משמעות ההכנסה הפנויה החציונית היא הכנסה משפחתית (מעבודה, הון ונכסים, אחרי מיסים ישירים ותשלומי העברה), שלחצי מהמשפחות יש הכנסה גבוהה ממנה ולחצי נמוכה ממנה. להגדרה הזו יש שני היבטים מאוד משמעותיים, שלא נותנים עליהם את הדעת: האחד הוא שלפי ההגדרה הזו, לעולם יהיו עניים, אפילו אם כולם ירוויחו מיליוני שקלים בחודש ויקבלו את האוכל בחינם מן-אללה. נכון, צריך לנבור קצת בלימודי הסטטיסטיקה מהתיכון, אבל בגלל שזו הגדרה חציונית, תמיד יהיו כאלה שיהיו עניים. ההיבט השני הוא שהביטוי "הכנסה הפנויה למשפחה" הוא ביטוי שמאגד בתוכו המון מקום לחוסר אחריות אישית; בשל השימוש בהכנסה הפנויה למשפחה בהגדרת קו העוני, זה האחרון מושפע בין השאר מכמה גורמים עליהם יש לאדם השפעה ושיקול דעת: רמת ההכנסה, רמת ההוצאות ומספר בני המשפחה. במילים אחרות, אם משפחה מוציאה הרבה יותר ממה שראוי שתוציא, כי יש למה מנטאליות של "יהיה בסדר", "מגיעה לי נסיעה לחו"ל" או "למה שלכל הילדים בגן יהיו אדידס חדשים ורק לילד שלי לא", אז היא מקטינה את ההכנסה הפנויה שלה ברשלנות ובמעשיה מכניסה את עצמה אל מתחת לקו העוני. אותו הדבר תקף למספר בני המשפחה: אם יש לזוג הכנסות מוגבלות והוצאות גבוהות יחסית להכנסותיהם, והם מביאים ילדים לעולם, מאחר שילדים עולים כסף, הם מכניסים את כל החמולה אל מתחת לקו העוני. נפקא מינא שבכוחו של אדם (או משפחה) להוריד את עצמם אל מתחת לקו העוני הפורמאלי, גם אם אתם נצמדים להגדרה הזו של "עוני", דבר שאני בוחר לא לעשות, כאמור.

התעללות בילדים

אחת ההגדרות של התעללות בילדים, לפי הרבנית ויקיפדיה, היא "פגיעה בילדים, לרבות פגיעות פיזיות, נפשיות ומיניות בילדים, בדרך כלל על ידי הוריהם". לעתים היא תוצר של תנאי קיפוח והזנחה. ההגדרה אינה חד משמעית, בין השאר עקב היעדר הסכמה קולקטיבית חברתית בדבר סגנונות הורות הנחשבים מסוכנים או בלתי קבילים. אני טוען שהבאת ילדים לעולם, בו אלה שהביאו אותם לא יכולם לספק להם את המינימום הבסיסי למחייתם, כלכלית או רגשית, נכללת בהגדרה של התעללות בילדים, וראוי להתייחס אליה בהתאם, כאילו האדם הזה, שבחר במודע לייצר תינוק חסר אונים, רעב בקביעות ובעל חסכים שלא ניתן למלא, מכה אותו באלה כל יום, מבוקר ועד ערב. יש אנשים שיסגירו אנשים כאלה לרשויות, יש כאלה שיחטפו מהם את הילדים, ויש כאלה שיכו אותם מכות רצח. כמובן, שיש כאלה שיתעלמו, ומול המכות הנמרצות שהילד חוטף, יאמרו שזו זכותם של ההורים לחנך את הילד כפי שהם רוצים – אלה בדיוק האנשים שבמחדל מעשיהם פוגעים בילדים העניים הללו. התעללות היא התעללות, ולא משנה הסיבה לה.

די להתעללות בילדים חסרי ישע

כרזה משנת 1888 שהוצאה על ידי האגודה ההומנית, היוצאת כנגד התעללות פיזית בילדים

בדיוק כמו התמונה לעיל, המתארת את הרשויות מוציאות ילד מהוריו שמכים אותו, כך ראוי לדעתי לעשות במקרה הזה של ההתעללות, כזו שמביאה לעולם ילדים מסכנים וחסרי סיכוי. הבעיה עם העוני כהפרעה מנטאלית שהיא מדבקת בקבוצות גדולות, וגרוע מזה – היא תורשתית; היא עוברת בחינוך ובערכים שזוג האנשים שהולידו את הילד מעבירים אליו (אני לא קורא להם הורים, כי הם פשוט לא כאלה). בדיוק כמו משפחה שמגדלת את ילדיה להיות זורקי בקבוקי תבערה או חיילים בארגון הפשע המקומי, כך האנשים האלה מגדלים את ילדיהם להיות עניים, בדיוק כמוהם. זה מה שהם יודעים, וזה מה שהם מלמדים את הילדים שלהם. אדם עני, לפי הגדרתי, פשוט לא יכול לפרוץ לבדו את גבולות המחשבה שלו, וזה מה שהוא יעביר לילדיו, דרך החלב שהם לוגמים משדי אימם.

מעבר לכך: ילדים עניים, אם ההורים שלהם מצליחים לא להרוג אותם ברעב, מסתכנים במוות כתוצאה מתאונות במידה הרבה יותר גדולה מאשר שאר האוכלוסיה (זו שלא חולה בהפרעה הזו). על פי ארגון "בטרם", בישראל מתו מתאונות ב-2013 פי 2.5 ילדים ממשפחות עניות ממשפחות שאינן מוגדרות עניות. בנוסף, ילדים עניים ממשפחות עניות (זוכרים? מנטאליות של עוני) נושרים הרבה יותר מבית הספר בגלל, בין השאר חוסר בתמיכה ודחיפה בבית, והרבה מהם מוצאים את עצמם ברחוב, מחפשים משהו לאכול, במקום שחסרי האחריות האגוצנטריים שעשו אותם יזינו אותם. עוד קצת: ישראל מדורגת במקום הרביעי בעולם המפותח בעוני ילדים לאחר יוון (40.5%), לטביה (38.2%) וספרד (36.3%). כששואלים "מי הביא את הילדים האלה למצב הזה" התשובה פשוטה – מי שהביא אותם לחיים האלה – אלה שעשו אותם וקוראים לעצמם "ההורים שלהם".

לא, חברים: הבאת ילדים לעולם היא לא זכות אלא יכולת ביולוגית, ותו-לא. הבאת ילד לעולם היא לא יותר "זכות" מאשר ה-"זכות" לדיור של צב או "הזכות" של ציפור לפרוש כנף ולברוח מטורף. מספיק לנפנף בכך, כאילו זו היתה זכות בסיסית, כמו דיור. במקום להתעלל בילדים על ידי הבאתם לעולם ולבכות על מר גורלם, אמצו חתול. בכל בוקר, כשאני שם את אורי אצל המטפלת בדרכי לעבודה, אני רואה את הכלב שלה קשור בשרשרת של שני מטרים, ומיילל על מר גורלו. המטפלת ובעלה מספרים שהם קיבלו אותו מחברים כשהיה גור, לפני 5 שנים, ובגלל שביישוב לא מרשים לכלבים להסתובב בחופשיות, ללא רצועה ומחסום, הם משאירים אותו קשור לעץ. "אין לנו זמן להוציא אותו לסיבובים, אנחנו עסוקים". 5 שנים הכלב קשור ובוכה, מחרבן ברדיוס שמספק לו החבל ומקבל את האוכל שלו רק כשנמאס לבעלי הבית מהיללות שלו. שאלתי אותם למה לקחו אותו והם ענו "כי רצינו חיית מחמד". שאלתי אותם למה הם לא מרדימים אותו וגואלים אותו מייסוריו והם ענו "מסכן, למה להרוג אותו?". מי שלא רואה בהתנהגות של האנשים האלה התעללות בבעלי חיים, לא שייך לקבוצה שאני נמנה עליה. מי שכן רואה בזה התעללות בבעלי חיים ולא מבין את האנלוגיה להתעללות בילדים על ידי הבאתם לעולם של סבל וכאב – פשוט אידיוט.

מכירים את המושג "אחריות הורית"? אז זה בדיוק מה שאין לאלה שמביאים ילדים לעולם של מסכנות, תלות באחר ורעב תמידי. אני הייתי חותך להם את הצנרת, אבל אני לא זה שמחליט. ההמונים מחליטים, וההמונים הם יפי-נפש שחושבים שאם יתנו לילד ארוחה חמה בראש השנה, עוד 100 שקל בדמי ילדים או יעלו את שכר המינימום בכמה גרושים, הילדים יקבלו את הטיפול הראוי להם. הם לא, בגלל שבערוב היום הילדים חוזרים אל אותם אנשים שהביאו אותם לחיים הנוראים האלה, והם ממשיכים להרביץ בהם את התורה הזו, וממשיכים להדביק אותם בהפרעה הנפשית הזו. הציבור מחלק דגים לילדים, כשבבית לא מכירים בכלל את המושג "חכה".

המדינה היא מדינת רווחה, וככזו היא עושה שתי עוולות – מעודדת ילודה ומחלקת פלסטרים למסכנים שם בחוץ. היא לא משקיעה בחינוך פיננסי ובהתפתחות מנטאלית של העניים, אלא מחלקת להם דגים במקום חכות. לדעתי, המדינה לא צריכה לעשות אפילו את זה, כי האנשים הביאו את זה על עצמם (כמה פעמים שמעתי "ואז בא הילד"), אבל זו רק דעתי. המדינה יכולה להשקיע בחינוך ובהזדמנויות של המבוגרים הלא-אחראים הללו, אבל זו השקעה רבה מדי, עם תוחלת הצלחה נמוכה מדי; אמרו כבר חכמים ממני ש-"אין האסיר מוציא עצמו מבית האסורים", ואני חושב שגם אם המדינה תרצה לספק למבוגרים העניים הזדמנות, סכי-הראייה שיש להם ימנע מהם לפרוץ את גבולות התודעה הענייה שלהם. אם המדינה צריכה לעשות משהו זה לטפל בילדים העניים האלה ולרפא אותם מהמחלה הזו. אם זה ייעשה בצורה מספיק רצינית, הדור הקודם, של אלה שעשו אותם, יעלם ופחות ופחות עניים ייווצרו. איך עושים את זה? מכל הסיפור הזה עולה מסקנה אחת ברורה: להוציא את הילדים מהסביבה החולה של העוני. הילדים הם מסכנים, אין ספק, וצריך לטפל בהם; הם לא צריכים להיענש בגלל האינטליגנציה הנמוכה של ההורים שלהם וליפול אל תוך בור מסגרת העוני המנטאלי שיורישו להם. הדרך לטפל בהם היא לתת להם הזדמנות להיות עשירים, והשלב הראשון בטיפול במחלה היא הרחקת החולה ממקור החולי.

קודם כל להרחיק את הילדים ממקור החולי

קודם כל להרחיק את הילדים ממקור החולי

מה אפשר לעשות

מבחינת העניים שמתעללים בילדיהם כתבתי כבר בעבר, ואני אומר שוב: חוקים, סנקציות והפסקת חלוקת הדגים. אני לא חסיד של דרך המחשבה "המדינה צריכה לעשות משהו", אבל אם היא רוצה להתקדם בכיוון הנכון, הצעתי היא הגבלת ילודה. כן, כן, הקונוטציות שעולות אוטומטית לראש נוראיות. בואו נלך להתקלח, ולאחר שנרגע, נקרא את זה שוב: עידוד להגבלת ילודה בקרב עניים. כן. לא ניתן לעצור אנשים שרוצים להתרבות מלעשות כן, ואני לא מדבר על עיקור (רק בגלל שזה מאוד לא פופולרי, והשיח המתייפייף לא יכול להכיל אפילו דיון על הנושא). אני מציע שמי שרוצה להביא ילדים לעולם יצטרך לקבל רשיון לכך מהמדינה, כמו שמקבלים רשיון נהיגה או רשיון נשיאת נשק. המבחן לאישור הנ"ל צריך להיות קורס בסיסי בהורות (מכון אדלר, לדוגמא) ובחינת המצב הפסיכו-סוציו-אקונומי של הזוג. אם הם לא יכולים במצבם הנוכחי לספק לילד את הצרכים הבסיסיים שלו (לא טלפון חכם או טיול בר-מצוה) – אז אין רשיון. מי שבכל זאת מביא לעולם לילד ללא רשיון כזה, נפסל מלקבל כל הטבה שקשורה להולדת הילדים – חינוך חינם, מענק לידה, נקודות זיכוי במס הכנסה, קצבת ילדים, חופשת לידה בתשלום וכו'. כלום. יוק. סנקציות שמקשות על האנשים האלה מלספק לילדים את צרכיהם, אבל הם בין כה וכה לא יכלו לספק להם אותם. כך, על המדינה יהיה קל יותר להוציא אותם מרשות הוריהם, לסביבה טובה יותר. אולי אפילו במסגרת הסיפור הזה להקל את תהליכי האימוץ. כן, זה גורם לסבל לילדים, הם מורחקים מהאנשים שמתקרים "ההורים שלהם" וזה גורם לטראומה לא פשוטה; אבל בואו נסתכל על התמונה הגדולה: אם בכל מקרה הילדים סובלים, אז לפחות שתהיה לזה תוחלת חיובית בעתיד.

אני מזכיר שהמטרה היא לא לטפל בעניים, אלא בעוני, והדרך לטפל בעוני היא על ידי טיפול בדור הצעיר שנפגע מעצם קיומו. מצד אחד לצמצם את ההתעללות בילדים על ידי כך שפחות ילדים עניים יבואו לעולם, ומצד שני לסייע לילדים שכבר נולדו למסגרת מתעללת כזו על ידי כך שמרחיקים אותם ממקור העוני ונותנים להם הזדמנות להתחנך עם ערכים וכלים שמאפשרים להם לא להדבק בהפרעה הנפשית הזו. צעד שלישי צריך להיות לדעתי שילוב מאסיבי של חינוך כלכלי בבתי הספר, במקביל למקצועות הליבה. ידע זה כוח, וכוח מסייע להדביר מחלות.

לגבי המבוגרים, זה יותר קשה, אבל זה קצר-מועד – זה סדרו של עולם שההורים שלנו מתים לפנינו. זה לא עניין של שחור או לבן: אפשר לצאת ממעגל העוני, אם רק יודעים איך ורוצים לעשות את זה. אלה שני תנאים שרק לעתים רחוקות דרים בכפיפה אחת, ולכן רוב המאמצים בכיוון הזה נועדו לכשלון, בשלב זה או אחר. לשם כך אבל צריר לעשות סוויץ' בראש, וזה לא פשוט לשנות דרכי חשיבה שמקובעים ומושרשים אצלנו מהיום בו נולדנו. כמו רצח על רקע "חילול כבוד המשפחה" אצל הערבים, אפשר להצביע על אשמים בחוץ ואפשר לבכות ולהתלונן, אבל בסופו של דבר, אם לא משנים את המנטאליות מהבפנוכו, זה יימשך גם לדורות הבאים.

מדיניות הרווחה של ממשלת ישראל (ולא משנה איזו ממשלה), כמו העמותות וכל הבכיינים שקוראים לתת עוד כמה גרושים לבור האינסופי של המנטאליות הענייה, פועלים לטפל בבעיה של היום, ועל הדרך להשריש את העוני מחר. זה סקסי, זה מצטלם מצוין, וזה גורם לנו ללכת לישון עם הרגשה טובה לגבינו. צריך לסייע לעניים אבל להפסיק לתמוך בעוני, והדרך היא להפסיק לייצר עוד עניים – להקשות על הולדת ילדים לעולם העוני, ניתוק החינוך לעוני במשפחה והוצאת הילדים מחזקת אלה שלא יכולים לספק להם, וסנקציות למי שהלך והביא ילדים לעולם למרות שהוא לא יכול לפרנס אותם.

_______________________________________________________________________

עוני אינו מצב כלכלי, אלא מנטאלי. זה לא קשור לכמה כסף יש לך, אלא לאופן תפיסתך את חייך. מעבר לזה – עוני זו בעיניי הפרעה נפשית מדבקת וגנטית, שניתן לרפא בהרבה דמים, תרתי משמע. עוני הוא לא כמה אתה מרוויח וכמה אתה מוציא, אלא איך אתה בונה את מערכת הרווח שלך ואיך אתה מוציא את הכספים שיש לך. הגדרה שלי לעוני היא "אנשים שבונים על העתיד כדי לבסס את ההווה", במיוחד בהקשר של "בוא רק נדאג להיום ומחר נראה". אנשים שלאורך זמן לא יכולים לספק לילדים שלהם אוכל, קורת גג ותשתית רגשית מספקת לא ראוי שיקבלו מערכת תמיכה מהמדינה כדי להתרבות. אף אחד לא ייעקר אף אחד, אבל אם אתה לא יכול להראות מראש שהתינוק שלך לא יהיה רעב רוב הזמן, המדינה לא צריכה לתת לך כלום – תשלומי ילודה, זיכויי מס, חינוך חינם וכו'. ללדת ילד אל עולם כזה זו התעללות בילדים; לאנשים כאלה הייתי עושה דברים שלא ראוי לכתוב כאן.

אני לא מאשים את העניים במצבם, ובאותה הנשימה אני קורא למי שלא פועל בצורה פעילה להוצאת ילדיו ממעגל העוני "חסר אחריות" ומזהה את התנהגותו כאותו אחד שמכה את ילדיו וקורא לזה חינוך, או אותו אחד שקוטע לילדיו את הרגליים כדי שיהיה לו סיכוי טוב יותר בקיבוץ נדבות. זו התעללות בילדים, נקודה.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

כן, עוני זו מחלה נפשית מדבקת ואני מפחד שהמשפחה שלי תידבק בה מתישהו. היא לא קשורה לכמה כסף יש לך, ואני לא מדבר על אנשים שאין להם מה לאכול. אני מדבר על אנשים שצורכים מהעתיד שלהם על מנת לספק את ההווה, כי הם לא יודעים אחרת. כי יש להם אינטליגנציה נמוכה, שלא מאפשרת להם לראות מחוץ לקופסא ולהבין שהם מייצרים, במחדל, דור נוסף של עניים, שהם נטל על הצוואר של העשירים – אלה שחושבים אחרת, לא אלה שיש להם הרבה כסף. זו מחלה מדבקת כי יש בהאשמת גורמים חיצוניים נוחות גדולה, ואנחנו, כבני-אדם, הולכים בדרר כלל למקום הנוח כרגע, למקום של העניים.

– אבא של אורי

** אם מצא חן בעיניכם הפוסט הזה, אשמח אם תרשמו את כתובת האימייל שלכם שם, מצד ימין למעלה, לקבלת הודעה כשבעתיד יוצא פוסט חדש. את כתובת האימייל שלכם לא אחלוק עם אף אחד.

_______________________________________________________________________

עוד אבות מהפרלמנט שכותבים על ילדים עניים למשפחות עניות:

לדיון המלא של בדיקת אבהוּת – פרלמנט האבות של Xnet, הקליקו כאן

להרשמה לניוזלטר – ליחצו כאן. שווה.

מודעות פרסומת