למה אין לי בעיה מיוחדת עם פדופילים

הפעם זה יהיה באמת קצר, כי אני רק רוצה לצאת ידי חובה. המשימה השבועית היא לכתוב על פדופיליה, וזה מיד הדליק אצלי נורה אדומה, אבל לא מהסיבות שאתם חושבים. זה קל מדי לכתוב על נושאים כאלה, כי יש להם שני מאפיינים שהופכים את זה לפופולרי: ההתייחסות לנושא הוא בקונצנזוס והוא נפיץ. בואו תראו, יש מכות. אני רוצה לכתוב דווקא על הסיבה לכך שהידיעה שיש פדופילים שם בחוץ לא מניעות את אמות הסיפים אצלי.

שיהיה ברור: אם אדע שאדם בן יותר מ-12 שנים ייגע בצורה מינית באחד מילדיי בניגוד לרצונו, אותו אדם לא יוכל לשוב לעמוד על רגליו לעולם, וספק או יוכל להתרבות. זה לא משנה אם האדם שעשה את זה הוא בן או בת הזוג של הילד שלי ובן-גילו, אדם צעיר ממנו או אדם מבוגר ממנו – הוא בן-מוות בעיניי בלי קשר לגילו. ופה נמצא שורש העניין: המעשה הרע הוא התקיפה המינית, ולא גיל התוקף. בנוסף, האלמנט הפסול פה הוא המעשה, ולא המחשבה או הנטייה. שני ההיבטים האלה, שמאפיינים פדופילים (משיכה לצעירים) הופכים אותם למוקצים מחמת מיאוס, בלא שעשו שום דבר פסול. משעשה הפושע מעשה, סופו מבחינתי לגרדום, אבל כל עוד לא הפכו את הארגון המנוון הזה שאחראי על הבטחון האישי שלנו למשטרת המחשבות, אני לא מבין מה הבעיה עם אדם שיש לו רק מחשבות סוטות, חולניות או פושעות.

אם רוצים להבין מה זו פדופיליה, אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט המשובח, אם כי הטכני משהו, של ידידי הטוב אליסף יעקב, בבלוג שלו "אבא בלאגן". אני גונב ממנו את שלושת התנאים שצריכים להתקיים על מנת לאבחן פדופיל:

  1. במשך לפחות שישה חודשים יש אירועים חוזרים של עוררות מינית חזקה, דחפים מיניים או התנהגות המערבת פעילות מינית עם ילד או ילדים שטרם הגיעו לבגרות מינית.
  2. הפנטזיות, הדחפים המיניים או ההתנהגות גורמים למצוקה או לקות תפקודית בתחום החברתי, התעסוקתי או כל תחום תפקודי משמעותי אחר.
  3. מדובר באדם בגיל 16 לפחות, ולפחות ב-5 שנים מבוגר מהילד או הילדים שהוזכרו בסעיף 1.

יש נטייה אנושית ברורה להקיא מתוכנו אנשים שהמחשבות והנטיות שלהן פוגעות ביקר לנו – ילדינו, אמונותינו, הגדרתנו העצמית וכו'. אבל הנטייה האנושית הזו, שהיא בסך הכל נגזרת מהנטייה החייתית של שימור הלהקה או הגזע, לא מספיקה כתירוץ להוקעת אותם האנשים, כל עוד לא פעלו בהתאם למחשבות האלה. זה מסוכן משום שלא משנה כמה זה נראה שהסטייה המחשבתית היא בקונצנזוס, בסופו של דבר מדובר באדם אחד שאומר לאדם אחר – לאור המחשבות שאני מייחס לך, אני מפחד שתפגע בקודשים שלי, ולכן אני פועל (בצורה אקטיבית) להרחקתך. אם יש לך או לי מחשבות קשות או לא נורמטיביות, והן נותרות בראש, ולא מקבלות שום ביטוי בשום פורום, דיינו – ראוי שהמעשים לא ישקפו בשום צורה את המחשבות הללו ולא יוזנו מהן.

פשעי מחשבה, השלב הבא של שיפוט המונים

פשעי מחשבה, השלב הבא של שיפוט המונים

דקה אחת על הצביעות והמוסר הכפול שלנו. יש עוד תחומים נוספים רבים כאלה, בהם יש התעסקות במחשבות שליליות, בין אם מרצון ובין אם כתוצר של הפרעה, אבל אנחנו לא מתייחסים אליהם כפי שאנחנו מתייחסים לפדופילים, ומתייחסים, כפי שראוי שייעשה, רק למעשה או לביטוי פעיל אחר של המחשבה הזו, בטרם נעצור ונשפוט את האדם על כך, ציבורית או ממסדית. ההבדל בין פדופיליה לבין שאר הנושאים, שבמהותם לא שונים בעיניי, הוא שיש לנו תירוצים עבשים למה זה בסדר, ולא נעצור את האדם רק על סמך המחשבה השלילית – המחשבה והאמונה שזה בסדר לחתוך את הפין של בנים בני שבוע (זה בסדר, כי זו אמונה דתית ושייכות לאומית), הידיעה שיש אנשים שיתנהגו על הכביש כמו חיות ועלולים לגרום למוות של אדם אחר (אבל אי אפשר לשלול רשיון מאדם רק בגלל שהוא ערס), אנשים שהתרבו וברור שאין להם יכולת, רצון או מוטיבציה לשמור על הילדים שלהם (אבל אי אפשר להוציא ילד מהבית רק בגלל שלהורים אין כסף להאכיל אותם או לשמור אותם נקיים) ועוד ועוד ועוד ועוד. כל עוד האנשים האלה לא עשו רע בצורה פעילה, לא פועלים נגדם, ובחלק גדול מהמקרים, גם לאחר מעשה לא נתקוף אותם, כי למעשה יש תירוצים כאלה או אחרים.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

כמאמר מוסגר אומר שזה באמת נושא רחב יותר. כל טאבו תלוי בשני הקשרים – כרונולוגיים וגיאוגרפיים. מה שלא מקובל בזמן או מקום מסויים ייתכן שיהיה מקובל בזמן או מקום אחרים, ולכן האמירה שמשהו הוא "אבסולוטית לא טוב" היא שגויה מיסודה. זה תקף על הכל – רצח, בעילת קטינים, העסקת קטינים, אונס בכלל וכל פשע נורא וזוועתי שיכול לעלות על דעתכם. אומר שוב, שמאחר שאני חי במאה ה-21 בשלוחה המזרח-תיכונית של העולם המערבי, אני שותף לדעה שכל מעשה מהרשימה לעיל הוא ארור ופושע. עם זאת, בוודאי ברור לכם שאיפשהו, מתישהו, המעשה הזה היה או יהיה לגיטימי ומקובל חברתית. ומה לגבי זה שבשלושת הדתות המונותאיסטיות יש לא מעט מנחים רוחניים שנתפסו פוגעים מינית בילדים ובני הנוער שתחת השגחתם? האם מפסיקים לשלוח אליהם ילדים? לא, גם לזה יש הסברים ותירוצים.

רוב הסיכויים שמתחבא כאן פדופיל

רוב הסיכויים שמתחבא כאן פדופיל

בחזרה לנושא: פדופילים הם אנשים שמתמודדים עם ההפרעה שלהם על בסיס יומי, כמו, לדוגמא, אנשים שסובלים ממניה-דפרסיה או כל סוג של פראנויה קיצונית. כל בעלי ההפרעות האלה עלולים לפגוע באחר (או בעצמם, אבל זה לא העניין כאן) וחלק גדול מהם נלחם במחשבות האלה שלהם. חשוב להבין שמדובר בהפרעה או במחלה נפשית ולא במחשבה וולונטרית; אין פה מימוש של רוע (מה גם שאני חושב שלא קיים דבר כזה). אני לא טוען שהאנשים האלה מסכנים, שראוי למחול להם על מעשיהם או שצריך להתחשב בקשיים שהם חיים כל יום. כל מה שאני אומר הוא שצריך להפריד בין המחשבה והנטייה לבין המעשה.

ולא דיברנו על הקדמת ההתבגרות מינית (ואולי הנפשית) של ילדים וילדות במאה ה-21, על למה יחסי מין בין שני ילדים בני 11 זה פחות נורא מיחסי מין בין ילד בן 11 ובחורה בת 19 ועל הגיל המדויק שבו נוטשים את האמירה "פער הגילאים ביניהם לא לעניין" לטובת "הוא פדופיל" – 17? 16? 15? 14?

לסיום, לשם ההבהרה, ועל מנת להרגיע את רוחם של המתלהמים וההורים המזועזעים שלי – שיהיה ברור שמי שייגע בילד שלי, לא יוכל לגעת לעולם בשום דבר אחר, אלא דרך קשית.

– אבא של אורי

** אם מצא חן בעיניכם הפוסט הזה, אשמח אם תרשמו את כתובת האימייל שלכם שם, מצד ימין למעלה, לקבלת הודעה כשבעתיד יוצא פוסט חדש. את כתובת האימייל שלכם לא אחלוק עם אף אחד.

_______________________________________________________________________

עוד אבות מהפרלמנט שכותבים על אהבת ילדים מהסוג השלילי ביותר:

להרשמה לניוזלטר – ליחצו כאן. שווה.

מודעות פרסומת