הבית של אורי גדול וירוק

20 באפריל 2014

למי שעוקב אחר הבלוג, ברשומה הקודמת סיפרתי על המשמעות של המושג "בית" עבורי. אני רוצה הפעם לשתף אתכם צד מעניין של אותו הבית, הצד האקולוגי והידידותי לאדם.

מה זה החרטא הזה

אני בטוח שנתקלתם לא פעם ולא עשר פעמים בביטויים בסגנון "אקולוגי", "מתכלה", "ידידותי לסביבה", "טבעי", "ירוק" וכו'; המושגים האלה, שבבסיסם יש כוונות טובות ואג'נדה חיובית, נופלים לא-פעם קורבן לפופוליזם, תוך ניצול חוסר ההבנה של הצרכנים. הרי אפשר לקחת כל מושג שלא נקבעה לו תקינה חוקית ולפרש אותו בדרכים הכי רחבות וגמישות, ולו שיסייעו למכור את המוצר שהחברה שלי מייצרת. לדוגמה, הכיתוב "מכיל חומרים טבעיים בלבד" יכול להתייחס לכך שלא נעשה שימוש בחומרים פטרוכימיים תעשייתיים, אבל גם, בידי קופירייטר תחמן, כתירוץ לכך ששולבה במוצר צואת כלבים, שאין עוררין על זה שהיא הדבר הכי טבעי בעולם.

יותר מזה: המושג "ירוק" ו-"ידידותי לסביבה" אינו קשור בשום אזיק לתקינה מחייבת, לפחות לא בארץ, לפחות כך למיטב ידיעתי. בהתאם, אין כל מניעה שעל מוצרים שבינם לבין שמירה על הסביבה אין שום דבר, תופיעה הצלמית החמודה הזו עם החיצים הירוקים. הרי זה לא מחייב את היצרן לכלום. זה לא יכול להזיק, וזה בוודאי יכול להועיל למכירות.

מילים ירוקות ואולי ריקות

אז כדי שנדבר באותה השפה לגבי מה שמופיע להלן, ונימנע ממלים גבוהות וריקות, אני מתכוון להשתמש רק במושגים "ידידותי" ו-"ירוק". המושגים האלה, תחת שימושי, אומרים שהמוצר המתואר פוגע באופן המזערי האפשרי, או לא פוגע כלל, בסביבה או באדם, במובן הרחב ביותר של המילה – מקור חומרי הגלם, אופן איסופם, האנרגיה הנדרשת לעיבוד שלהם, עלות ההובלה שלהם, הרעילות שלהם, היכולת שלהם להקטין הוצאות על אנרגיה בבית והזמן הקצר הנדרש להם להתפרק באופן טבעי, ללא שהם מרעילים או מזהמים את הקרקע.

הכוונה היא להיות כמה ידידותי שאפשר להיות בלי להתאבד על דיאטת קינואה ומים, בנית בית מחומרים שמצאנו בפח או מחזור אינסופי מאולץ ומטופש. אפשר לחיות את החיים, ליהנות מניקיון נקי (חומרים טובים לגוף ולסביבה) וגם לחסוך כסף, בלי לאבד פרופורציה. מה זה אומר? כמה דברים שיפורטו להלן.

אלמנטים ירוקים בבנייה

אנחנו בונים בית פרטי בבית-עוזיאל, ומנסים להשתמש בכמה שיותר חומרים וטכנולוגיות ידידותיות לסביבה. אנחנו מודעים לזה שבניית בית קרקע הוא פשע סביבתי בפני עצמו, אבל אנחנו מנסים לפעול במסגרת כך להמעיט את הפגיעה ככל שנוכל. בבלוג שבקישור אנחנו מפרטים לפרטי-פרטים את השיקולים והבדיקות שעשינו לגבי כל מוצר וטכנולוגיה, ופה אזכיר אותם רק בראשי פרקים. מדגיש שיש נושאים נוספים עליהם לא כתבתי כאן, כמו דוד שמש יעיל יותר אנרגטית, בידוד של צנרת המים, בחירת מערכת מיזוג יעילה אנרגטית, חסכון באנרגיה על ידי מערכת בית חכם ועוד. בבלוג הבניה שלנו יש פירוט רחב גם על הנושאים הללו.

שימוש יעיל בחשמל

פה אין הרבה חדשות. פרט לכך שמכבים את האור כשיוצאים מהחדר (וזה לא הורס את נורות ה-PL ששמתם, רק את נורות הליבון המזהמות), אפשר ורצוי, כאמור לעבור לתאורת PL פלואורוסנטית (שכבר יש כמה דיבורים על כך שהעופרת בה מזהמת) או יותר טוב – תאורת LED-ים שהיא יקרה בהתקנה, אבל חוסכת חשמל במידה גדולה. לנו יש בבית נורת LED ענקית במטבח, לא כובתה כבר כשנה. עוד דבר שאפשר לעשות הוא לדאוג לכיבוי אמיתי של מכשירי חשמל שלא בשימוש. קודם כל מדובר בכל מיני מטענים ושנאים, שלמרות שהמוצר שמחובר אליהם טעון לגמרי (כמו טלפונקנים סלולריים למיניהם, מחשבים ניידים ומחשבי לוח) הם ממשיכים לצרוך חשמל, ולא מעט – פשוט לנתק. להפסיק עם ההרגל המגונה הזה של להשאיר את הטלפון בטעינה כל הלילה (כמו שאני עושה, וראוי שאפסיק). בנוסף, מוצרי חשמל רבים חיים את רוב חייהם במצב STANDBY, ואז הם צורכים חשמל עד שידליקו אותם עם השלט – טלויזיות, ממירים, רסיברים וכו'. כיבוי ממשי של מכשירים כאלה (ניתוק מהקיר) יפסיק את צריכת החשמל. כמובן שאין מה לדבר על טיימרים לדוד החשמל – אחרת שוכחים אותו דלוק, חיישן אור לכיבוי התאורה בחוץ בבוקר באופן אוטומטי וכו'.

אנרגיה סולארית

היום קל מאוד להתקין על גגות רעפים וגגות שטוחים מערכת סולארית לייצור חשמל. הדבר קל מאוד בבתים שנמצאים בתהליך בניה, אבל גם אפשריים בבתים קיימים. אמנם העלות לא זניחה, וחברת החשמל, שתהיה בריאה, צריכה למצוא מאיפה לגרד "אובדן" של כמיליארד וחצי שקל, אבל הרעיון הוא שבעלות נמוכה יחסית אפשר לעשות הרבה טוב. מחירי התאים ירדו פלאות, והמודל הכלכלי הוא שעל כל קילו-וואט שמייצרים, מזדכים על קילו-וואט בצריכה, עם כמה כוכביות.

שימוש יעיל במים

נו, לא צריך לומר שאמבטיות ושטיפת מכוניות ורצפות עם צינור כבר מזמן נחשבים עבירה על חוק מוסרי. בנוסף, מדינת ישראל, באופן לא כל כך מפתיע, מפגרת אחרי כל העולם במה שקשור לנושאים פרודוקטיביים, חיוביים ומשפרי-חיים. כך גם בנושא של שימוש חוזר במים במסגרת הבית. משרד הבריאות אוסר, בצורת חוק, על אגירת מים בבתים פרטיים כי הוא מפחד מיתושים ומיקרובים. נו שוין. בורות תמיד היתה הנשק היעיל ביותר של הפחדנים. כמו שאני נוהג להגיד בתחקירים ביטחוניים – זה לא אומר שאי אפשר, זה רק אומר שזה אסור (וגם זה בשלב זה – יש התקדמות משמעותית בנושא). מה כן אפשר לעשות? להשתמש במים מהצריכה הביתית להשקיית גינות על ידי מערכות שאינן אוגרות מים, וכך לחסוך בצריכת המים. אפשר גם להשתמש במים הביתיים להדחת אסלות (עד 9 ליטרים להדחה מלאה! המווווון מים). ישנן היום מערכות שניתן להתקין בבתים קיימים שישתמשו במים מהמקלחת, לדוגמא, להזנת מיכל השטיפה (ניאגרה בלע"ז) של האסלות בעלות לא כל כך גדולה. כמובן שאין מה לדבר על התקנת מדיחי אסלות עם שתי כמויות, ובמקרה שאין אסלה כזו – פשוט להניח בקבוק מים של ליטר וחצי בתוך המיכל. זה לא הורס אותו.

מחזור מים אפורים

אנחנו מתקינים מערכת של חברת המטהר, שמטהרת עד רמה שלישונית (גבוהה מאוד) את המים בהם נעשה שימוש בבית, פרט לאסלות. המערכת הזו עולה לא מעט כסף, אבל היא מאפשרת השקיה של הגינה ומים מספיק נקיים לשטיפת כלי הרכב והרצפה של הבית ללא כאבים במצפון.

אסלות הפועלות על ידי ואקום

לפני כשנה הלכנו לראות התקנה של מערכת טיפול בהפרשות על ידי וואקום. הרעיון הוא שישנה משאבה ומטחנה שלוקחות את מה שהופרש ומעבירות את זה לביוב. הקונץ הוא שכל הורדת אסלה משתמשת רק בחצי ליטר מים (במקום 5 או 6 או 9? לא בטוח) ויש לא מעט ייתרונות הנדסיים – נוחות מיקום אסלות וכו'. החברים שמייצרים את זה יושבים בנורבגיה ונקראים JETS והסוכן הבלעדי בארץ נקרא WATER-LOO. יש להם מודל עסקי מעניין של מחיר גלובאלי קבוע. לא זול הנושא הזה, כ-45-50 אלף שקל. אבל אם היינו חושבים רק על ההיבט הכלכלי, לא היינו כאן. הבחור הנחמד שהראה לנו את המערכת נתן לנו להשתין ולהוריד את המים על מנת לבחון רעשים ומוזרויות. אחלה של דבר. פחות רעש וכמעט שום שימוש בחשמל. השילוב של המערכת צריך להיכנס בשלב האדריכלות.

חלונות תרמיים

לאחר בחינת מספר לא מבוטל של יצרנים ויבואנים, סגרנו עם "סטטוס אלומיניום" להם אין אתר אינטרנט; הם לא צריכים אותו (g.s.maluminum@walla.com, 052-2505827, הכישור 6, חולון). כל החלונות לבית, בזכוכית בידודית, עם מילוי גז (שברור שמתנדף, אבל זה כלול), בפרופיל תרמי (שעולה הון תועפות) כולל ציפוי Low-E לכל הזגוגיות וחלק לא מבוטל של צלונים חיצוניים חשמליים בעלות מגוחכת. אבל, וזה אבל גדול, מה שיפה אצל נוני ואלי, החברים מסטטוס אלומיניום, זה השירות. הרווחנו חברים שמלווים אותנו בתהליך, מספקים תשובות לכל דבר, זמינים בכל זמן ובכל שעה ומפנים אותנו לבעלי מקצוע שנותנים שירות מצוין במחיר שפוי. אין דברים כאלה. אנחנו רוצים שגם אתם, קוראים יקרים, תיהנו מחוויית בניה נעימה (כן, ממש נעימה); תפגשו עם סטטוס כדי לעבור על תוכניות האלומיניום שלכם. לא תתחרטו, ואני נותן פה את המילה האישית שלי.

לבנים מבודדות

לגבי הבלוק בו אנחנו משתמשים: איטונג החלו לפני כשנה לשווק בלוק בשם XT (יעני אקסטרה-תרמי):

מדובר בבלוק איטונג בעובי 25 ס"מ, בעל שלוש שכבות של חומר בצפיפויות שונות: דופן פנימית של 10 ס"מ מאיטונג דחוס בעל מסה גבוהה, דופן אמצעית של 11 ס"מ מאיטונג בעל מסה נמוכה במיוחד ליצירת התנגדות תרמית, ודופן חיצונית של 4 ס"מ מאיטונג רגיל. השוס שלו הוא ההתנגדות התרמית שלו: r=2.43 שזה הרבה מאוד. נתונים השוואתיים יש בקובץ הזה. יש מדדים נוספים, כמובן, לאיכות של בלוק כמו מסה תרמית, בידוד אקוסטי, חוזק, פריכות, עמידה באש וכו'. אפשר לקרוא על הבלוק באתר של המועצה הישראלית לבניה ירוקה (גגלו את זה). הבלוקים האלה יקרים מאוד, ועולים יותר מפי-2 מבלוק פומיס "רגיל", אבל בטווח הארוך, הבידוד שווה את זה. מה גם, שכערך מוסף, יש את כל היתרונות של בניה עם איטונג – תיקונים קלים, קידוחים קלים ומשקל נמוך יחסית.

פרקט עם אחריות סביבתית

בפרקטים, כמו בהרבה מוצרי גמר אחרים לבית, יש ספקטרום רחב מאוד של איכויות ותכונות. אסור ללכת רק על המחיר, כי זו תהיה בכייה לדורות – זול זה יקר בטווח הארוך. את המבצעים ואת "הנחה רק היום" בואו נשמור לעגבניות בסופר. הגימור של הבית שלנו הוא הרבה יותר חשוב. על מה צריך להתעכב? פרט לאסתטיקה ולאיכות המוצר, למשפחה שלנו חשוב מאוד הנושא של האחריות הסביבתית בתהליך כריתת העצים ושתילתם, ואולי אפילו חשוב מזה – רמת החומרים בהם משתמשים בתוך הפרקט עצמו, במיוחד הדבקים והצבעים. במוצרים זולים ולא איכותיים החומרים האלה יכולים להיות רעילים, וכוללים כל מיני הפתעות מסרטנות שנקראות "תרכובות אורגניות נדיפות". תקראו על זה בגוגל. אז מה עושים? הולכים על איכות, ואצל מומחים שמבינים מה הם עושים.

אז הבנו שמוצר טוב עולה מעט יותר ממה שאפשר למצוא ב-"מחסני פרקטים שלם וקח" או ב-"מכירת החיסול של המדינה" (או שקר כלשהו אחר). ביקרנו גם בחברת "פרקט בשרון". יש שני סוגים של חנויות פרקטים" המהיר והזול והאיכותי והטיפה יותר יקר. זה עולם אחר מהחנויות שניסו לדחוף לנו מוצר שנראה טוב במחיר נמוך, בלי להכיר את המוצר לעומק ולהתאים אותו לצרכים הספציפיים שלנו. לכו לחברה שמכירה לעומק את הפרקטים שלה ומתאימה את חיפוי הרצפה הנדרש ללקוח רק לאחר שלמדה על הצרכים שלו. לא חברה שמתחרה בחברות הפרקטים הזולות בקטגורית המחיר, אלא אחת כזו שהחוזק שלה הוא במקצוענות, ברמת השירות המאוד גבוהה שלה (שעות של שיחה עם יועצים מקצועיים ולא "אנשי מכירות") ובכך שהמוצרים שלה איכותיים. רואים את זה כשנמצאים שם. אנחנו ביקשנו מוצרים איכותיים, ללא רעלים ועם אחריות סביבתית מוכחת. התעכבנו על פרקט עץ מלא מתוצרת חברת "Quick Step" הבלגית מדגם Polar oak מאט CAS1340 (שהוא מספיק בהיר כדי לא להקטין את הנפח של הבית). זאת, לאחר שקיבלנו הסבר מפורט על האחריות הסביבתית של החברה המיצרת וקראנו על זה יחד איתם באתר שלה. כאמור, המחיר לא יכול להתחרות עם מוכרי פרקטים מהרחוב, אבל זה משהו שמחזיר את עצמו בידיעה שבחרנו באיכות, ולאור כך, שלאחר מפגש של כמה שעות טובות הבנו שיש למוצר הזה אמא ואבא, שמבינים על מה הם מדברים.

רעפים מחומרים ממוחזרים

הרעפים של הבית הם לא באמת רעפים, שנאפים ומזהמים בתהליך הייצור שלהם, אלא מוצר בשם אונדווילה המיוצר מסיב אורגני שרווי ב-ביטומן. אפשר לקרוא על זה פה, באתר היבואן והמתקין. מה שנחמד הוא שהפתרון הזה גם פחות מזהם בייצור שלו, גם קל משקל יותר (ולכן התשתית של הגג יכולה להיות פחות מפלצתית) וגם יותר זול מחיפוי גג ברעפים "רגילים". בנוסף, המוצר הזה מאפשר טווח שיפועים גדול יותר לגג ומגביל פחות גם בהיבט הזה. רק טוב.

טיח תרמי

טיח תרמי הוא טיח רגיל, בתוספת כדורי קלקר ועוד כמה אגרגטים, שיחד מספקים בידוד תרמי גבוה. זהו חומר יקר יחסית, שהיישום שלו (בשכבה אחת) נע בין 2 ל-5 ס"מ. ישנם כמה יצרנים של טיח תרמי, זה לא משנה באיזה בוחרים.

שימוש בנורות LED

חיפשנו מקום שיספק גופי תאורה איכותיים במחיר שפוי. ביקרנו, כדי לבחון את גבולות הגיזרה, מצד אחד במחסני תאורה (זול) ומצד שני בשני מקומות מאוד מאונפפים – קמחי תאורה וחנויות תאורה ברחוב קיבוץ גלויות (איכותי, מגוון ויייייקקקקררררר). מי שרוצה מוצרי פרמיום, כדאי שידע שזה בא עם תג מחיר מכובד. אמנם אנחנו מאמינים גדולים באמירה "מה שזול עכשיו יקר אחר-כך", אבל רצינו למצוא משהו שיהיה גם וגם (לא שאני אומר שיש משהו רע במוצרים הזולים של מחסני תאורה, חס וחלילה). מנהל הבניה שלנו הפנה אותנו לחנות בשם "מרכז התאורה" באזור התעשייה של טירה. השגנו מחירים טובים מאוד לכל תאורות הבית. הוצאנו שם 35,000 שקל, שנשמע אולי מעט לבית כזה, אבל תאמינו לי – זה סוגר את הפינה. המוצרים שלהם איכותיים, השירות מעולה וסבלני, והם מכירים טוב טוב את גופי התאורה, להבדיל מרשתות גדולות שמעסיקים "אנשי מכירות" שיודעים רק לקרוא מה שכתוב על האריזה, וזהו. לכו לשם, ולו כדי להכיר, אבל לא בשבת; כל היהוד מגיעים לשם בשבת. בימי חול תקבלו יחס אישי, מכובד ומקצועי. בקשו לדבר עם עלא. תגידו לו שאנחנו שלחנו אתכם.

אלמנטים ירוקים בשימוש יום-יומי

אשפה

פה יש הרבה מה לעשות. הכי חשוב זה להפריד את האשפה לפי סוגיה. הרעיון פשוט – להחזיק כמה פחים, אפשר במקומות שונים בבית, אפשר יחד, שבכל אחד מהם סוג אחר של אשפה. בניגוד לדעתו של אינטליגנָט אחד, שאמר לי בשבוע שעבר שהוא לא מתכוון לנבור ולמיין את הזבל שלו מהפח, את המיון עושים בזמן שמשליכים את הזבל, לא כשמוציאים אותו לפח. ממיינים לפי:

• אשפה אורגנית – קליפות, שאריות של ירקות ופירות, שאריות של בשר ובכלל אוכל – אפשר ורצוי להכין קומפוסט. זה לא מסריח אם עושים את זה טוב, ואפשר לעשות את זה גם במרפסת בדירה בעיר. יש המון מוצרים וגישות, תריצו גוגל. לא צריך מומחים. בכל מקרה, טוחן אשפה בכיור הוא לא פתרון טוב לסביבה.
• נייר – כל מוצר נייר שיש בבית אפשר לשים במיכלי המחזור של אמניר. המהדרין משתמשים בדפים בבית שימוש חוזר מצידו השני ואז שמים את הדף למחזור. אפשר גם לגרוס את הנייר ולעשות עם זה כל מיני עבודות יצירה, או לשים מעל הקומפוסט שבסעיף הקודם. אל תדאג, אבא – מסמכים עם פרטים אישיים אני לוקח לפח הגריסה של העבודה; אף אחד לא ינבור לי בפח וידע שב-2019 משתחררת לי קופת גמל.
• פלסטיקים – מיכלים של גבינות, בקבוקי פלסטיק, DVD-ים, אריזות – לקחת לכלובי מחזור שיש בכל מקום, לא משנה של איזו חברה. לא לזרוק לפח. שוב – לא לזרוק לפח. המהדרים יכולים להרשם ל-טרה-סייקל. זה מדליק וזה חינם.
• שקיות ניילון – לשמור בבית ולהשתמש שוב ושוב ושוב. בסופו של דבר – כשקיות זבל. הכי טוב מלכתחילה לא להשתמש בשקיות: לקחת לסופר את השקים הרב-פעמיים (זה עובד), כשקונים משהו לא לקחת אותו בשקית אלא ביד ולנסות להפסיק להשתמש במוצר הזה ביומיום.
• תרופות ומוצרי קוסמטיקה – תרופות פגות-תוקף ומוצרים פרא-רפואיים בכלל לא זורקים לפח, כי זה מזהם את מי-התהום, ממלא את הסביבה בחומרים אסטרוגניים וגורם לכל מיני דברים משעשעים. לוקחים את כל הנ"ל לבית המרקחת הקרוב או לספור-ניו-פארם שיש באזור או לקופת חולים שלכם ומפקידים את זה אצלם.
• שאר האשפה היבשה – לפח האשפה. מנהג טוב הוא להמעיט בכלל באריזות ובאשפה.
• סוללות – לוקחים למקום העבודה, בדרך כלל יש שם מתקנים לאיסוף סוללות. זה כל כך לא בסדר לזרוק את זה לפח, שאי אפשר לתאר. תחשבו על החומצות והמתכות שבסוללות במי השתייה שלכם. לרווייה.
• מוצרי אלקטרוניקה – זו כבר שאלה טובה. אלה מכילים המון מתכות, ולזרוק אותם לפח זו טעות נוראה. מתוך האתר של עמותת "אדם טבע ודין" – כמות הפסולת האלקטרונית בישראל נאמדת בכ-100,000 טון לשנה. מרבית המוצרים האלקטרוניים, החל במקררים וכלה במכשירים קטנים כגון טלפונים סלולאריים, נכללים בקטגוריה זו. מוצרים אלקטרוניים רבים מכילים מתכות כבדות וחומרים מסוכנים נוספים אשר אינם מטופלים כיום ועושים את דרכם לאתרי ההטמנה ללא טיפול הולם. כזכור, מומלץ לרכוש מלכתחילה מוצרים באיכות גבוהה אשר ישמשו אתכם במשך שנים רבות ולעשות מאמץ לתקן מכשירים חשמליים או לתרום אותם במקום להשליכם. למחזור פסולת אלקטרונית יתרונות סביבתיים מובהקים – מניעת מפגעים סביבתיים, צמצום ההטמנה, חיסכון באנרגיה בתהליך המיחזור ויצירת מקומות עבודה נוספים בשוק. בחלק מהרשויות המקומיות קיימים מוקדים לאיסוף פסולת אלקטרונית (כאן גנבתי את הקישור).

אגב, הנזק האשפתי (המצאתי מילה!) הגדול ביותר שבתים מייצרים בהיבט זה הם מוצרים ואריזות שיש בהם חומרים שונים מודבקים יחד, ואז פשוט אי אפשר לטפל בהם. השטן הגדול בהיבט זה הוא חיתולים חד פעמיים ומגבונים למיניהם. אני לא קורא לחזור לתקופת כיבוס חיתולי הבד (תודה, אמא!), אבל ישנן חלופות, ביניהן חיתולים חד-פעמיים, עליהם מפורט בהמשך. אם לא משתמשים בחיתולים לא צריך למרוח משחות נגד תפרחות חיתולים ולא צריך להתעסק עם גמילה מהם. אגב, במדינות אחרות, נאורות, כאלה ששייכות לעולם המפותח, יש אפילו רעיונות מתקדמים יותר.

חומרי קוסמטיקה פשוטים א': דיאודורנט

המנהלת שלי החלה לפני כשנה להכין לנו בבית דיאודורנט מחומרים ביתיים. למה? מכמה סיבות. אחת היא המחיר של הדיאודורנטים. סיבה שנייה היא העובדה שכמות אדירה של פלסטיק נזרקת לפח בכל פעם שמוצר נגמר. סיבה שלישית היא הכתמת החולצות. סיבה רביעית היא האלומיניום בדיאודורנטים שחשודים כמעודדים ביצירת סרטן ושדיאודורנטים אנטי-פרספירנט פשוט חוסמים את חורי ההזעה ובכך עושים נזק לגוף (אני חושב שזה דורש הוכחה, אבל למה להסתכן?). סיבה חמישית היא שלפעמים הם פשוט לא עובדים. חשוב לזכור שהבעיה היא לא ההזעה, אלא הבקטריות שיוצרות את הריח. סיבה שישית היא מריחת חומרים כימיים על העור – מי עושה את זה? זה טיפשי כמו להתאפר. מה עשתה הגברת? בנתה לנו דיאודורנט לבד, וכל חודש היא מכינה מחדש. הנה הקישור באשכנזית. למתקשים, החומרים הם כדלקמן (הכמויות לפי הצורך והנוחות): שמן קוקוס, אבקת סודה לשתיה, קורנפלור, תמצית גרעיני אשכוליות ושמן אתרי כלשהו לניחוח (לא חובה) ואפשר טיפונת וודקה פשוטה (גם לא חובה). אנחנו שמים את זה בבקבוק לחיץ, שמים חומר בגודל אפונה על האצבע ומורחים על בית השחי היבש. זה עושה פלאים. בעבר הסרחתי (תחשבו חיות מתות זרוקות שבוע וחצי ליד אגם חמצון), עכשיו כלום. יוק. Nada. ואין שום כתמים, וזה הכל טבעי, וזה עולה גרושים, ויש חומר לשנה, ואין שום אשפה פלסטית, וזה מחזיק אפילו יומיים על הגוף (הממ, אם היו, תיאורטית, אירועים בהם לא הייתי מתקלח כל יום, כמו לחימה בעורף האויב או משהו כזה). בהתחלה, בגלל מהילה לא נכונה, הייתה לנו מעין כווייה כימית קלה בבית השחי, שעברה לאחר כמה ימים, אבל עכשיו הכל טוב. טיפ, מניסיון – זה עובד גם על איברים אחרים שמדיפים ריחות, כמו כפות רגליים.

כמו למרוח נפטלין על העור שלך

חומרי קוסמטיקה פשוטים ב': קרמים

עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, תשעה לקחתי אני וואחד נותר לגברת. אבל כל כך הרבה יש בכל קב (קב? באמת?) שהיא לא צריכה להתאפר. באמת. אישה יפה, ככה, au-natural. אבל לפעמים היא מורחת על עצמה כל מיני קרמים. דברים שנשים עושות כי צריך. לא מנסה להבין, כי זה נשגב מבינתי הקטנה. יש קרמים של לחות לפנים, יש קרמים של לחות למקומות אחרים, יש שפתונים לשפתיים ועוד כמה כאלה. לאחר ששוחחנו ולמדנו גם את הנושא הזה, הבנו שלמרוח זפת ועוד חומר אסטרוגניים ומסרטנים על העור זה לא בדיוק מה שאנחנו רוצים. אז מה כן? איך בכל זאת נותנים מענה להתניות החברתיות של "איך אישה צריכה להיות"? משתמשים בקרמים שלא כוללים חרא כימי. אז בדקנו ויש שם בחוץ כמה דברים שלא סתם כתוב עליהם "טבעי, טבעוני ומהטבע"; בואו לא נשכח שמוקשי-רחוב של כלבים הם גם טבעיים ונפט הוא החומר הכי טבעי שיש. ישנם חלופות סופר לא-כימיקליות שמתבססות על שמנים צמחיים טבעיים עם או ללא ריחות, אבל הגברת צריכה מותג, ולכן היא בחרה במוצרים של חברת Weleda. לשפתיים היא משתמשת במוצר של חברת Himalaya שהיא קונה בבית השני שלה, סופר פארם.

חומרי קוסמטיקה פשוטים ג': מקלחת וטואלטיקה

אין לכם שום מושג כמה רעל יש בסבונים ובשמפונים שלכם. גם כל מיני מוצרי "לתינוק" מכילים דרעק למכביר. אז לגבי תינוקים, יש כאלה שפשוט מקלחים במים, ללא סבון. לא רואה מה הבעיה עם זה, אלא אם כן חשובה לכם ההתניה של "נקי-זה-ריח-של-תינוק-כמו-שחינכו-אותנו-בקמיל-בלו". המבוגרים יכולים לעשות את המעשים הבאים:

• מקלחת – להתקלח עם סבונים טבעיים. מצאנו מוצר מצוין בשם סבון הפלא של ד"ר ברונר. אני יודע, נשמע כמו משהו שמוכרים בשוק מעגלה של צועני. אפשר להשיג את זה בארץ במיכלים קטנים ובינוניים, ואפשר להזמין מחו"ל במיכלים של 4 ליטרים, לכמה שנים. הרעיון הוא שזה סבון רב-תכליתי לשימוש על הגוף והשיער, אבל צריך להשתמש במעט מאוד והרבה מים. אפשר להשיג בניו-פארם, ואפשר לקרוא על זה קצת אצל היבואן הרשמי. זה גם סחר הוגן, אך ככה שזה פעמיים כי טוב. וכדי לנגן על המצפון היהודי, הבחור היה משלנו, פליט שואה, שנדפק לו משהו בקומה העליונה.
• קונדישנר לשיער – אז קודם כל, אני מרגיש צורך לומר שמי שחופף/פת את שיערו/ה בסבון שמוזכר לעיל, מקבל שיער נקי וקרקפת נקיה מקשקשים ושומנים, אבל שיער עקשן ויבש. המוצר המשלים שעוזר לשיער-קש כמו שיש למעצבנת הוא קונדישנר פלא של אותו יצרן – מייצב שיקאקאי של ד"ר ברונר. אם רוצים ללכת הרד-קור, תמיד יש את השילוב המנצח של דברים שהסבתא של אמא שלי עשתה בכפר ליד ברלין – שמן זית. מגעיל, אבל עובד. אנחנו, אישית, לא הולכים כל כך רחוק. אנחנו עובדים כבר כמה חודשים עם חומץ תפוחים. זה עושה פלאות. נסו – שמים בבקבוק התזה ומתיזים על השיער היבש לאחר החפיפה. אפילו הריח מתקתק, אבל הוא מתנדף מהר מאוד, והשיער נותר חלק ומשיי.
• המנהלת שלי התברכה בעור פנים יבש (אוף! מגרד לי!) ואני התברכתי בעור פנים שמנמן (אוף, שוב נמרחה לי הלחי על המשקפיים). עד כה השתמשנו בסבון פנים שעושה פילינג כימי עדין (סבון מקציף לניקוי פנים עמוק ANDREA), שחשבתי שאינו כולל חרא כימי, אך טעיתי. עברנו לדברים אחרים. יש כמה חלופות לניקוי עור הפנים. אחת היא למצוא איזה סבון טבעי טוב, או מהסדרה של המשוגע לעיל או משהו דומה. אפשרות אחרת היא להכין לבד סבון פנים, ככה – קצת שמן זית, קצת דבש, קצת אבקת סודה לשתיה, קצת חומץ, קצת ריח נעים של שמן אתרי, קצת מלח (בכמות כזו שישאר משקע שלא נמס) והכי טוב – חלמון ביצה (אבל אז קשה להכין מראש כי זה יירקב). שוטפים את הפנים עם מים חמימים, לוקחים חופן, משפשפים את הפנים בעדינות עם גרגירי המלח ומשאירים לכמה דקות שיטפטף באיכסיות על הכתפיים והחזה. לאחר מכן שוטפים במים חמים ומייבשים. זה מנקה לעומק ולא מייבש את העור.

זה לא הכל או לא כלום. לא צריך לעבור לחומרים האלה במכה אחת, אפשר בהדרגה, כדי להמשיך להאכיל את המפלצת שאומרת "אני לא מבין מה רע בזה, כל החיים השתמשתי בזה". שוואיה שוואיה, לנגזם לנגזם, יבאש יבאש, לאט לאט, לנטו לנטו.

מוצרים לאורי התינוק

על הנושא הזה אני יכול לדבר שעות. אז אני לא אעשה את זה, אלא אהיה מתומצת.

חיתולים חד פעמיים הם אסון אקולוגי (אתם יודעים כמה הרים של חיתולים יש בארץ??) ורעל לישבן ומחזור הדם של התינוק שלכם. החיתולים כוללים פלסטיק, חומרים מלבינים, פראבנים וכל מיני מבשמים שלא רק לא מתכלים (ואנחנו יודעים כמה חיתולים זורקים לפח בחודש) אלא שפוגעים בעור התינוק. אתם יודעים, לדוגמא, שחוץ מספיגה לא טובה, חלק מהפריחה והפצעים שיש לתינוקות הם בגלל המלבינים (=אקונומיקה) שיש בחיתולים? עכשיו תחשבו שאיברי המין והישבן של הילד שלכם חשוף לאמבטיה של הרעלים הללו במשך כל היום במהלך השנים הראשונות שלו. מה אפשר לעשות? באופן מפתיע, במחיר מאוד דומה, ישנו בארץ חיתול פרמיום מ-צ-ו-י-ן שמשווק על ידי איש שהנושא האקולוגי והבריאותי נמצא בראש מעייניו. מדובר בחיתולי מולטקס. הם אינם כוללים אף אחד מהחומרים הנוראיים האלה, עשויים מחומרים מתכלים, ממוחזרים ומתחדשים, בתהליך ייצור ידידותי לסביבה. הם ידודתיים לישבן של הילדון שלכם וסופגים פשוט מצוין. נכון, יש מוצרים אחרים, כמו "בייבי ביו" ו-"פינגו", אבל רק מולטקס באמת מצהיר בצורה פשוטה, מובנת ומפורטת מה עומד מאחורי המילים הגדולות האלה "אקולוגי", "מתכלה" ו-"ירוק". מסתבר שהם באמת נמצאים בחזית החיתולים האקולוגיים החד-פעמיים. הם בריאים, ללא חומרים המזיקים לתינוק, יש להם שכבת הגנה נושמת, הם בעלי מגע יבש לעור, והוכחו כמותאמים ובטוח לעור רגיש. בנוסף, כראוי לחיתולי פרמיום, יש להם יכולות ספיגה מעולה וחומרים טבעיים לנטרול ריחות. הם מפנקים, בעלי מבנה גמיש למניעת דליפות ושפשוף של העור, ובאמת לא יורדים מרמת התפקוד שלהם מהמוצרים המזהמים והנוראיים שיש בסופר. האם לחיתולים שלכם יש את כל הייתרונות האלה? האם גם בחיתולים שלכם זה מוכח ומתועד? בקיצור, אנחנו מרוצים ואורי שמח ויבש. גם ההורים שלו, בכך שהם יודעים שבכל פעם שהם שמים את חיתול מלוכלך בקומפוסטר או בפח, הם לא מזהמים את הסביבה שלהם.

לחליפין, אפשר לנסות להשתמש בחיתולי בד רב-פעמיים. לא מדובר בחיתולי טטרה כמו שהשתמשו אצל הסבתא שלי, אלא בחיתולים שמתאימים את עצמם לגוף התינוק כמו זוג מכנסיים, כוללים פדים רב-פעמיים לספיגת השתן ואפשר אפילו להגדיל לעשות ולהוסיף שכבת בד מבמבוק (!) לאיסוף הצואה. אפשר לקרוא על זה כאן, אבל לקנות רק מסין, לדוגמא מ-"עלי-אקספרס". זה יוצא גם משמעותית יותר זול מחיתולים חד-פעמיים רגילים לאורך זמן.

חיתול רב-פעמי מודרני – כבר לא כמו שסבתא שלי השתמשה

קרמים להחתלה, ללחות או לכל מטרה אחרת – עזבו את המותגים המוכרים שמלאים ברעל. לכו רק על המוצרים של Weleda, שניתן למצוא במחירים נמוכים ואפילו במבצעים נוספים בחנות האינטרנט המשובחת "בשבילנו". לחליפין, למטיבי לכת, אפשר ללמוד איך להכין קרמים כאלה לבד משמנים טבעיים או לרכוש מוצרים ללא תוספות כימיקליות באתרים בחו"ל שמתמחים במוצרים כאלה, כגון iHerb.

סבונים – כנ"ל. פה יש כל מיני חברות שמסתתרות מאחורי נפנופי-ידיים טבעיים, אבל הם פשוט רעל. עזבו קמיל בלו, עזבו את מותגי הבית של חנויות התינוקות הגדולות. אתם לא רוצים לרחוץ את הילדים שלכם בזה. אתם רוצים מוצרים שלא כוללים SLS ולא גורמים לדמעות. לכו על סדרת המוצרים בשם "קלנדולה" של Weleda, או אפילו יותר טוב – תשקיעו במותג ישראלי איכותי בשם "מאמי קר". אנחנו משתמשים בזה וזה פשוט מצוין.

לסיום – מגבונים. המוצר הזה, שסותם את מערכות הביוב, מביא את כמות הרעל הגדולה ביותר לתינוק שלכם. המגבונים הזולים הללו, ולא משנה איזה מותג מוצאים בסופר בהנחה, מכילים כל כך הרבה חומרים משמרים, אלכוהול, חומרי ריח לא-טבעיים ופראבנים, שאתם יוצאים עם שכרכם בהפסדכם. אני מפנה אתכם שוב לחנות המשובחת בשבילנו, שם אפשר למצוא מגבונים מתכלים, ללא שום חומר שלא נדרש לניגוב ישבנו של התינוק שלכם, ועם תוספות רבות מן הצומח שאין במוצרים אחרים.

ניקיון הבית

אז ככה. זה החלק הכי טוב והכי אפקטיבי, וזה מניסיון; חלקו מהחיים המשותפים שלי עם הגברת וחלקו מניסיון העבר שלי. לא אמליץ פה על משהו שלא ניסינו והצליח. אפשר לקרוא על זה קצת כאן. יש מוצרי מדף אקולוגיים, טיפה יותר יקרים, אבל אחלה-בחלה. חלקם הגדול אפילו מייצור כחול-לבן. אנחנו נתרכז במוצרים על בסיס חומרים ביתיים. ספוילר – המנצחים הגדולים על המלאכה הם חומץ רגיל ואבקת סודה לשתייה. יש לנו ליטרים של החרא הזה בבית. להוציא החוצה חומצות חזקות, אקונומיקות, מנקי שירותים ושאר מריעין בישין. ככה גם אף תינוק לא ימות לכם במקרה.

• כביסה. פה המהפכה האמיתית. אתם לא צריכים מרכך כביסה מבשם ומכניס כימיקלים. אחר כך לובשים את זה על העור ומתחילות כל מיני תופעות משעשעות, במיוחד לתינוקות, אבל לא רק. זה גם מזהם מאוד את המים שיוצאים מהמכונה, מקשה על מחזור ומזהם את הקרקע. לכו על חומץ, גבירותיי ורבותיי. שום ריח לא נשאר לאחר הכביסה, זה מרכך את המים ואת הבגדים, ואם שמים 5 טיפות של שמן אתרי (אנחנו משתמשים באקליפטוס) אז לכביסה יש ריח מדהים. זה גם עוזר למכונת הכביסה ולא צריך להשתמש בקלגון ושות' לריכוך המים ולהורדת האבנית. וזה גם זול ברמות שלא יאומנו. לגבי סבון הכביסה עצמו – שימו חצי או שליש מ-"הכמות המומלצת" ותראו שתקבלו אותן התוצאות. אפילו יותר טוב – ותרו על אבקת הכביסה ולכו על נוזל כביסה. לאבקת הכביסה יש ים של חומרים שנועדו למנוע התגבשות, במיוחד חומרים פוספטיים – פשוט רעל. אפילו יותר טוב – השתמשו בתרכיז נוזל כביסה, ככה לא תיקנו מים בסופרמרקט. אפילו יותר טוב – הכינו נוזל כביסה לבד (דבר שהגברת ואני עשינו) מחומרים ביתיים; מכינים פעם אחת ליטרים על גבי ליטרים של תרכיז, מחלקים לחברים ונהנים מכביסה בריאה, לא מזהמת וזולה ברמות שאין לכם מושג. אנחנו היום משתמשים באגוזי סבון, ולבגדים של אורי ב-"ליטופית" שעשוי משמן קוקוס ומנקה פגז.
• נוזל רצפות – עד כמה שישמע מגעיל ולא מנקה, משתמשים במים, חומץ ושמן אתרי לריח. זה מנקה (ממיס לכלכוך), מבריק ומשאיר ריח נהדר. אה, וזה גם לא רעיל למי שיש עוללים שמלקקים את הרצפה.
• אמבטיה ואסלות – שילוב של חומץ ואבקת סודה לשתייה שעורבבה ברגע האחרון יחד. זה מנקה לכלוך, מבריק ומפרק אבנית. זה לא מכתים בגדים, מזהם את הסביבה, גורם לגירוי בדרכי הנשימה וגורם לכוויות (אז לא צריך כפפות). גם לא צריך לשפשף הרבה.
• פטריות במקלחת ובמטבח – שום דבר אחר חוץ מחומץ. עשר דקות ושוטפים במים. יש טענות שלהשתין על הפטריות בווילון המקלחת עוזר, כי האמוניה בשתן היא נוגדת-פטריות, אבל זה, שוב, רחוק מדי, למרות ששתן אנושי הוא נוזל נקי מחיידקים, כמעט סטרילי.
• רענון חדרים, מיטות ושטיחים – לוותר על מוצרים תעשיתיים כמו fabreeze. זה רעל ישר לסדינים. במקום זה מערבבים בבקבוק עם מרסס מים, חומץ, אבקת סודה לשתייה, וודקה זולה, שמן עץ התה ועוד שמן אתרי לשם הריח ומפזרים. עושה כיף, נעים, נקי וזול.
• כלים בכיור וסבון למדיח כלים – אפשר להשתמש בסבון אקולוגיים במקום לשפוף דטרגנטים לביוב. פשוט להחליף את הסבון הנוזלי המוכר בנוזל אקולוגי, שיש בכל מקום. זה כזה פשוט.

חומץ פשוט. החרא הזה פשוט עובד

————————————

אני מזמין אתכם, קוראים יקרים, להציץ במוצרים שהחברות שמתוארות לעיל מציעות ובגישת החיים שהצעתי לעיל, ומעבר לכך – אני דוחק בכם להחליף את חומרי הניקיון של הבית שלכם למוצרים ידידותיים לסביבה ולאדם, במידה שמתאימה לכם. זה בידיים שלנו.

אשמח לקבל ביקורת ולהקשיב לתגובות שלכם.

– אבא של אורי

_______________________________________________________________________

הרשומה נכתבה בשיתוף פרקט בשרון.

אם מצא חן בעיניכם הפוסט הזה, אשמח אם תרשמו את כתובת האימייל שלכם שם, מצד ימין למעלה, לקבלת הודעה כשבעתיד יוצא פוסט חדש. את כתובת האימייל שלכם לא אחלוק עם אף אחד.

ניווט ברשומות

← בית זו *לא* בסך הכל קופסא שגרים בה

תם טקס יום העצמאות, תחלנה חגיגות יום הזכרון →