על תקשורת מקרבת – מבוא

25 בפברואר 2014

כאשר אנו עוסקים באימון זוגי או משפחתי סביב תקשורת, ישנה נטייה לחשוב שהעבודה יכולה להתבצע רק כאשר יושבים שני הצדדים ומתחייבים לתהליך. האמת היא שזה לא מדויק. מאחר שתהליך האימון מתמקד במתאמן ולא בסביבתו, כך גם הכלים אותם ניתן לסגל למתאמן עוסקים בו עצמו. אז נשאלת השאלה איך מטפלים בתקשורת לקויה או בעייתית רק מצד אחד? התשובה, כמו רוב הפתרונות לבעיות, מתחילה ונגמרת בלקיחת אחריות.

לתקשורת יש (לפחות) שני צדדים, והמתאמן יכול וצריך ללמוד לקחת אחריות על הצד שלו. מן הסתם, לא ניתן לחנך ("לתקן") את הצד השני, והעבודה שאנו עושים היא על עצמנו בלבד. הרעיון הוא שאני, כמישהו שרוצה לשפר את אפיקי התקשורת ממני ואליי, יכול לפעול כדי לקדם את המטרה הזו, בלי קשר מה הצד השני עושה. כך, אני מציע לצד השני בשיחה ולעולם כולו פרטנר לשיחה. בכך, עשיתי את כל שביכולתי לנקות ולזקק את אפיקי התקשורת שלי, והשאר מונח לפתחו של הצד השני.

מה משמעות האמירה "לקחת אחריות" בהיבט זה? ישנם שני פנים לכך. פן אחד הוא הצורך לוותר על השגת הצדק והתחלת החיפוש אחר הפתרון. הראשון סובייקטיבי והשני אובייקטיבי. הראשון עוסק בעבר והשני עוסק בעתיד. הראשון נסוב סביב אשמה והשני מול אחריות. על מנת להגיע לאיזון ולפתיחות בתקשורת עם הצד השני, יש להתנקות מ-"בתי דין" פנימיים שמחפשים את האשמה בדילמה שנוצרה אצל הצד השני, או גרוע מכך, אצלי. אנחנו מעכשיו עוסקים בעתיד ובשיפורו. הפן השני של לקיחת האחריות הוא ההבנה שעלינו לטפל קודם כל בפצעים שלנו ובקשיים שלנו, בטרם נבוא להיות פנויים לגמרי לשיחה עם הצד השני. נושאים שאינם פתורים אצלנו יבואו לידי ביטוי בתקשורת הלקויה שלנו מול הצד השני, ומעבר לכך: דווקא בנושאים בהם יש לנו בעיות הדורשות עבודה, אנו נראה את האתגרים המרכזיים בשיחה עם הצד השני. משברים אישיים, חוסר בטחון, וקשיים רגשיים מוזנחים ולא מטופלים חוזרים ופוגעים במרקם היחסים והתקשורת.

עקרון נוסף באימון הוא שחלק גדול מהתרגילים הם טכניים, במובן של fake it till you make it. לא מעט מתאמנים איתם עבדתי, הרגישו בתחילת העבודה שהתרגילים אותם אנחנו עושים הם אקדמאיים וסטריליים, ונועדו לעבוד בסביבת מעבדה, אך אינם ישימים לעולם האמיתי. הם צודקים. האימון, כפי ששמו מעיד עליו, הוא תהליך מתמשך של תכנות עצמי מחדש שנועד להקנות כלים חדשים להתנהגות חדשה וראיית חיים חדשה, שלא הייתה מנת חלקנו עד כה. לשם כך, צריך להתאמן עוד ועוד. צריך להרגיל את עצמנו לגישות חדשות ולפתוח את הראש לדרכים חדשות לפתרון בעיות. לעתים, הדרך לעשות כן היא סימולציות והתמודדות עם בעיות בסביבה אוהדת ותומכת, בהתחלה. לאחר מכן, הכלים האלה מוטבעים בנו ודרך ההסתכלות החדשה על האתגרים, כמו האוטומט החדש לפתרונם, נהיים לטבע שני. החשיבות הגדולה נטועה במודעות למצב ולכלים ולא בעבודה עצמה; אין ספק שלעולם לא נוכל להתנהג בצורה זו כל יום, כל היום. מתוך סיגול התנהגות חדשה בצורה מלאכותית, אנחנו מתכנתים את המח להתנהגות חדשה בסביבה הטבעית היומיומית שלנו.

מודל התקשורת המקרבת הנו מודל שמעודד תקשורת אמתית ודו-צדדית, ללא סירוס וללא אלימות, עם מספר עקרונות בסיס:

· מאחורי כל התנהגות אנושית, ישנם צרכים אנושיים; כל פעולה היא אסטרטגיה למילוי צורך
· הצרכים של כולם שווים בחשיבותם
· הצרכים הם אוניברסאליים
· אלימות היא תגובה טראגית לצרכים שלא נענו
· הקונפליקט הוא הזדמנות
· יש צורך בהקשבה פעילה וסיגול אמפתיה
· יש צורך ביצירת חיבור רגשי לפני ההגעה לפתרונות

את יישום האימון על התקשורת המקרבת מבצעים בלמידה ותרגילים הנוגעים לחמישה שלבים אפשריים של השיחה.
· התחלת שיחה ביוזמתך
· התחלת שיחה ביוזמת הצד השני
· מהלך השיחה / "מוד שיחה" – כשהשני מדבר
· מהלך השיחה / "מוד שיחה" – כשאתה מדבר
· התמודדות עם אופן שיחה שלא נעים לך (בעיקר אלימות) או שאין לך קשב (לא כשנושא השיחה לא נעים לך)

במאמרים הבאים אפרט על עקרונות הבסיס של התקשורת המקרבת, ובהמשך נתאר בהרחבה את ההתנהגות הרצויה בכל אחד מחמשת שלבי השיחה.

ניווט ברשומות

← אודות הסמנטיקה שלי

על עוני ועושר →